פסק-דין בתיק תע"א 2302/00 - פסקדין

מבוא

1.         תיק זה הינו סאגה משפטית ארוכת שנים שהחלה בפסק בוררות עוד ביום  5/5/86 שניתן על ידי בורר המנוח אלקנה לבקוביץ  ז"ל, בעקבות סיום יחסי העסקה של הנתבע בתובע.

מאז מתן פסק הבורר ניהלו הצדדים הליכים רבים והגישו בקשות רבות לבתי משפט שונים, הן בעניין ביטול או תיקון פסק בורר, הן בתביעות הוצל"פ אחד כנגד השני בגין החלטות שונות של בתי המשפט, והן בפניה לערכאות גבוהות יותר בערעורים על פסקי דין שניתנו בעניין הבקשות והתביעות דלעיל.

בהמשך פסק הדין נפרט את ההליכים הרבים שניהלו הצדדים במהלך השנים מאז פסק הבורר ועד עתה, אך ברצוננו להבהיר כי ההליך שהוגש לבית הדין על ידי שני הצדדים בשנת 2000, נולד מהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים,  בבית המשפט המחוזי בירושלים, בערעור שנדון בפני הרכב של שלושה בו קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה כל ההליכים שהתקיימו בין הצדדים עד לאותו מועד אשר מקורם בפסק הבורר, בטלים ומבוטלים, למעט פסק הבורר, וכי הצדדים מסכימים להאריך את המועד להגשת בקשות לאישור או לביטול פסק הבורר או לתיקונו, זאת עד ליום 3/11/00.  בקשות כאמור אם תוגשנה, תוגשנה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. במקביל הופנו הצדדים לגישור.

2.         ביום 2/11/00, יום לפני המועד האחרון להגשת בקשה כאמור, הגיש התובע (הבנק) בקשה לתיקון פסק בוררות ולחלופין לביטולו. עיקר טענת התובע היא כי נפלה טעות חישובית ו/או טעות קולמוס בפסק הבורר באשר לשכר הקובע לחישוב הפיצויים ולפיכך באשר לכל הסכום אותו חב התובע לנתבע, ועל כן מבקש הוא כי בית הדין יתערב בפסק הבורר ויתקנו. לחלופין, מבקש התובע כי באם לא ניתן לתקן את פסק הבורר, אזי פסק הבורר יבוטל.  בנוסף טוען התובע כי יש לבטל את סעיפים  4 (ב)  ו (ג) לפסק מאחר וניתנה בהעדר סמכות.

3.         הנתבע מנגד הגיש אף הוא  הגיש בקשה לביטול  פסק בורר ו/או השלמתו ו/או תיקונו. הבקשה הוגשה ב 2/11/00,  ככל הנראה מספר  דקות לאחר הגשת התביעה על ידי התובע.  בתביעתו ביקש הנתבע לבטל את פסק הבורר אולם, בד בבד עם בקשתו טען כי ההסכם שנחתם בפני הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי מיום 3/8/00 אינו חוקי והוא מגיש את בקשתו רק למען הזהירות ובמקביל פונה בהליכים נוספים לביטול ההסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי.

הבסיס העובדתי

4.         המבוא לפסק דין זה אשר פרס בקצרה את ההתנהלות המשפטית שבין הצדדים שהביאה להגשת התביעות בבית הדין, הינו קצה קצהו של תאור ההליכים שהתנהלו בין הצדדים. אנו סבורים כי לצורך הכרעה בתיק זה, אין כל מקום לפרט את כל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, ונפרט להלן את העובדות והארועים וכן בקליפת אגוז את ההליכים המשפטיים שניהלו הצדדים  עד כה!

א.         הנתבע עו"ד במקצועו הועסק על ידי התובע והתפטר לטענתו בשל פגיעה במעמדו בעבודה והרעה בתנאי עבודתו, כאשר התובע הסכים להתפטרות הנתבע בדין מפוטר. הנתבע עבד בבנק מ - 4/75 ועד 7/84.

ב.         מאחר והצדדים (התובע והנתבע), לא הגיעו לעמק השווה באשר לסכומים המגיעים לנתבע בגין סיום עבודתו, הסכימו הצדדים למסור את ההכרעה לבוררות והצדדים בחרו את הבורר אלקנה לבקוביץ' (להלן: הבורר), ואף חתמו על הסכם בוררות, בו הוסכם כדלקמן:

"הואיל וקיימים חילוקי דיעות בין הנהלת בנק המזרחי המאוחד בע"מ לבין מר פנחס מורגנשטיין בקשר לגובה הסכומים המגיעים לפנחס מורגנשטיין עקב הפסקת עבודתו בבנק, הוסכם על ידי שני הצדדים למסור חילוקי דיעות להכרעתו של מר אלקנה לבקוביץ' כבורר יחיד שיהיה מוסמך לפסוק בנדון בהתאם לשיקול דעתו ומבלי להזדקק לדיני ראיות". (ההדגשות שלי  א.א.).

ג.          הבוררות התנהלה בחמש ישיבות ובסיומה ניתן פסק בורר ביום 5/5/86 (להלן: "פסק הבוררות"). בפסק הבוררות קבע הבורר כי אינו מתייחס לשאלה האם דינו של מר מורגנשטיין הוא בדין מפוטר או דין מתפטר, לאור הסכמת הבנק לתשלום פיצויי הפיטורים. למרות זאת קבע כי  אינו מקבל את העובדה שהבנק גרם לפרישתו וכי לא שוכנע שמר מורגנשטיין נקט מצידו צעדים מתאימים להישארותו בבנק ולהשתלב בתפקיד. בעקבות זאת, קבע הבורר כי על הבנק לשלם למר מורגנשטיין פיצויי פיטורים מלאים עבור כל תקופת עבודתו בבנק - 110.5 חודשי עבודה, לפי המשכורת האחרונה, היינו 7/84, על בסיס של 1,827.84 ש"ח. סה"כ 16,828.01 ש"ח.

כמו כן, קבע כי על הבנק לשלם לנתבע 4 משכורות עבור הודעה מוקדמת על אותו בסיס חישוב, וכן קבע כי לאור תרומתו לבנק יוכר כעובד הפורש מרצון ויקבל תוספת של 50% על סכום פיצויי הפיטורים.

סכום הפיצויים יהיה צמוד לתוספת יוקר המקובלת ואשר פורסמה בתקופה זו, היינו מ 1/8/84 ועד תשלום הפיצויים. כמו כן, סכום הפיצויים ישא ריבית של 4.5% לא צמודה.

ד.         הנתבע הגיש בקשה בה עתר לביטול הפסק,  או לתיקונו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וטען כנגד הסכם הבוררות, סמכויות הבורר ופסק הבורר. בית הדין ברשות השופט הראשי מורל ז"ל נתן פסק דין ביום 2/12/90 וקבע כי הוא דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר ואישר את פסק הבורר.

על פסק דין זה הגיש הנתבע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה ברשות הנשיא המנוח גולדברג, אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי הנתבע בחלקה,  אולם איפשר לצדדים להעלות טענות באשר להתערבות בפסק הבורר בנושא הצמדת סכום פיצויי הפיטורים.

התובע בהליך זה טען כי נפלה טעות בסכום המשכורת האחרונה שקבע הבורר וביקש לתקן את פסק הבוררות. בעקבות כך, התנהל הליך בבית הדין הארצי לעבודה ובעקבות טיעונים שהיו בכתב, פסק הנשיא המנוח גולדברג שלא ליתן לנתבע זכות ערעור וקבע כי נחה דעתו כי על פי חישובי ההצמדה המקובלים, קיבל הנתבע מעבר לנפסק לזכותו על ידי הבורר. החלטה זו ניתנה ביום 18/8/91.

ה.         למרות החלטה זו החליט הנתבע לפתוח תיק הוצל"פ נגד התובע בהתבסס על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה והתובע הגיב בטענת פרעתי והתנהלו דיונים במשך מס' שנים בפני ראש ההוצל"פ. ראש ההוצל"פ ב - 5/95 החליט לדחות את טענת פרעתי כנטען על ידי התובע וקבע כי אין בקביעות בית הדין הארצי משום מילוי פסק הבוררות במלואו.

ו.          על החלטה זו של ראש ההוצל"פ, הוגש ערעור לבית משפט המחוזי בירושלים והשופט אשר שדן בערעור קבע כי פסק דינו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה לא נתן החלטה לגוף העניין שבמחלוקת באשר לאופן החישוב וגובה הסכום שעל התובע לשלם לנתבע, ומאחר והבנק לא הגיש בקשה לתיקון פסק הבורר במועד הנכון, אזי על הבנק להוכיח לראש ההוצל"פ את הטענה כי שילם לנתבע את מלוא פרעון החוב. הצדדים המשיכו בהליכים בפני ראש ההוצל"פ ועניין חישובי פשוט לכאורה הפך לנושא לדיונים, כאשר גם הכרעתו האחרונה של ראש ההוצל"פ הובאה לבית המשפט המחוזי לערעור.